הבחירה בטראמפ לנשיאות ארה"ב סימלה בעיני רבים את סופו של העידן הרב תרבותי במעצמה מעבר לים. אז למה בכל זאת מינה הנשיא הנבחר את מקמהון וקרסון לתפקידי מפתח?
# ניר דורבן
נצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב הפתיע את העולם, וביטא לדעת רבים את הלך הרוח של העם האמריקני, שמאס, כך בישרו הכותרות, בגישה הרב-תרבותית ובקבלת האחר. איך ייראה הממשל האמריקני ביום שאחרי? רק לאחרונה הכריז הנשיא הנבחר על מינויו של רקס טילרסון, מנכ"ל תאגיד האנרגיה העצום אקסון-מובייל, לתפקיד המיועד של מזכיר המדינה. המינוי הזה הצטרף למינוייהם של לינדה מקמהון ובן קרסון -- שורת מינויים שמעלה לא רק שאלות על יחסי ההון והשלטון בממשל החדש, אלא גם שאלות על ההכרה (או אי ההכרה) של טראמפ בחשיבות של ממשל רב תרבותי.
אז האם אנחנו צפויים לראות בממשל המתגבש של המעצמה החזקה בעולם ביטוי למגוון האתני של אוכלוסיית ארה"ב, או שהדרך סלולה לשלטון גברים לבנים עשירים בחליפות? "טראמפ הוא איש עסקים", אומר על כך אסף יחזקאלי, כתב חדשות החוץ של ערוץ 2. "לא מדובר בפוליטיקאי והוא בוודאי לא מתיימר להיות נביא הבשורה של הפוליטיקלי-קורקט לציבור האמריקני". לפי יחזקאלי, העיקרון שמנחה את טראמפ במינוי הקבינט הוא "האמון שיש לו כלפי אנשים בעלי רקורד מבוסס של הצלחה בעולם העסקים".
קחו לדוגמה את המינוי של לינדה מקמהון, מי שעתידה לכהן כראש הרשות לעסקים קטנים בארה"ב. מקמהון ייסדה וניהלה יחד עם בן זוגה את החברה שמפעילה את הזיכיון למופעי ההיאבקות –WWE, זיכיון שגם טראמפ היה שותף לו בעבר. לכאורה, אפשר היה לטעון שמדובר במינוי פמיניסטי המבטא אמונה של טראמפ בהעצמה נשית, שהרי מדובר באישה בתפקיד בכיר המתווה מדיניות כלכלית לאומית. גם העובדה שמקמהון ייסדה ועמדה בראש מותג בידורי מצליח שמציג מופעי היאבקות נוטפי טסטוסטרון יכולה להיחשב מרעננת – בכל זאת, מדובר באישה דומיננטית ב"עולם גברי". אלא שההתבטאויות השנויות במחלוקת של טראמפ, כמובן, לא בדיוק מצביעות עליו כנושא הדגל הפמיניסטי. גם קשה לשכוח שמקמהון ובן זוגה תרמו לא פחות משבעה מיליון דולר לקמפיין של טראמפ.
מינוי נוסף הוא, כאמור, זה של ד"ר בן קרסון שהתמנה למזכיר השיכון והפיתוח העירוני. ד"ר קרסון, נוירוכירורג במקצועו, התמודד כנגד טראמפ בבחירות המקדימות לראשות המפלגה הרפובליקנית, ולאחר פרישתו הצהיר על תמיכתו בטראמפ לנשיאות. קרסון הוא לכאורה מודל הצלחה אמריקני רב-תרבותי קלאסי. אפרו-אמריקני שגדל בשכונת מצוקה בדטרויט מישיגן, ולמרות כל הקשיים הצטיין בלימודיו ובעשייתו הרפואית והאקדמית, ואפילו זכה במדליית החירות האמריקנית בשנת 2008.
למרות זאת, מלבד הדעות השמרניות בהן מחזיק קרסון (קרסון היה מהמתנגדים המובילים לתוכנית "אובמה-קאר" ולהחלת ביטוח בריאות על כלל הציבור האמריקני), התבטאויותיו לאורך הקמפיין שלו עצמו, מצביעות על אדם שרב תרבותיות וסובלנות אתנית הם ממנו והלאה. "יש לסרוק את הפליטים הסורים שנכנסים לארה"ב כמו כלבים חולי כלבת", "נישואים חד-מיניים הם הפרה של רצון האל ועלולים להוביל את המין האנושי לכאוס" -- אלו הן רק חלק מהפנינים שסיפק קרסון לאורך הקמפיין.
"המינוי של קרסון, שנחשב כאולטרה-שמרן ובעל דעות קיצוניות אפילו לחלקים נכבדים במפלגה הרפובליקנית, הוא עוד ביטוי לעקרון הנאמנות העסקית בו דוגל טראמפ", טוען יחזקאלי. כך למשל, כשפרשת הקלטת של טראמפ התפוצצה ברעש גדול, ורבים מהמפלגה הרפובליקנית מיהרו להתנער ממנו, קרסון הפגין נאמנות, ונראה שטראמפ גומל לו על כך עכשיו.
רק לשם השוואה, האדם שמכהן כיום בתפקידו העתידי של קרסון, הוא חוליאן קסטרו, בן למהגרים היספאנים, שמונה על ידי הנשיא אובאמה למזכיר השיכון בשנת 2014. כזכור האוכלוסיה ההיספאנית ונושא המהגרים ממקסיקו זכו לתשומת לב (שלילית) לא מבוטלת מטראמפ במהלך הקמפיין, ולדעת יחזקאלי, הסיכוי שנראה מינוי עתידי של היספאנים בממשל טראמפ – קלוש, למרות חלקם היחסי הגדול של ההיספאנים באוכלוסיית ארצות הברית (20%). קסטרו איננו המינוי הרב-תרבותי הבולט היחיד בממשל אובאמה, ובין האישים הבולטים ניתן למצוא את התובעת הכללית לורטה לינץ', משפטנית אפרו-אמריקנית מוערכת, שר האוצר ג'ייק לו, יהודי-דתי אמריקני, ואחרים. מלבד האחרונים בקבינט המורחב של אובאמה נמצאות עוד כשש נשים, ושני שרים אפרו-אמריקנים, לא כולל כמובן הנשיא אובאמה עצמו.
מהמינויים האחרונים של טראמפ, כאמור, נראה שאפשר לנחש שהרוח העסקית של טראמפ תאפיל על כל היבט חברתי או תרבותי אחר. אלא שבשלב זה אולי כדאי להסתייג ולומר כי כפי שהתחזיות ביחס למירוץ לבחירות התבדו, כך גם כל תחזית נוספת על צביון הממשל של טראמפ עשויה להתגלות כתחזית שווא.
* הכותב הוא סטודנט בקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון.
