פסק דין עקרוני בשאלת אחריות המדינה לנפגעי גזזת

הטיפול בגזזת היה לאחד מסמלי הרשלנות כנגד עולי שנות החמישים. במשך שנים התנהל השיח הציבורי סביב אחריות המדינה בפרשה, זאת לאחר שמחקרים שפורסמו בתחילת שנות התשעים חשפו כי הטיפול בהקרנה הגביר את הסיכון של מטופלים לחלות במחלות שונות ובהן גידולים בעור וקרקפת. בית המשפט העליון נדרש לשאלה האם היה על המדינה וקופות החולים ליידע את האוכלוסייה שעברה טיפול בהקרנות על סיכונים שעלולים היו להיגרם לה עקב הטיפולים. פסק הדין עוסק באמות המידה המנחות לדיון בתביעות שהוגשו נגד המדינה, ודן בין היתר בטענה כי המדינה התרשלה בכך שלא יידעה את התובעים על הסיכון המוגבר ללקות במחלות שונות עקב ההקרנות בילדותם. בית המשפט פסק כי המדינה הפרה את חובתה, לפי דין הנזיקין הכללי ובמסגרת עוולת הרשלנות, ליידע את האוכלוסייה על הסיכון המוגבר, ועמד על ראשי הנזק הרלוונטיים לעוולת הרשלנות בגין אי-יידוע כאמור ועל סוגיית הקשר הסיבתי. ראו ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי.