במלטה כבר הוציאו את "טיפולי ההמרה" לשינוי נטייתו המינית של אדם אל מחוץ לחוק. גם אצלנו משרד הבריאות יצא נגד התופעה. אז למה אנחנו עדיין מאחור בחקיקה?
# לי אילן
בראשית דצמבר הפכה מלטה למדינה האירופית הראשונה לאסור על קיום טיפולי המרה – טיפולים המתיימרים לשנות את נטייתו המינית של אדם. החוק אוסר לא רק על ביצוע טיפולי ההמרה, הוא אף אוסר לפרסם אותם או להפנות אליהם. העונשים במלטה אינם מבוטלים: העובר על החוק ייענש בקנס כבד של כ-5,383 דולר או בחמישה חודשי מאסר. יוזמה חקיקתית זו הולמת את מגמת השנים האחרונות, במהלכן חל מפנה בעולם ביחס לטיפולי המרה. השינוי התחיל בארצות-הברית כאשר ב-2012 אסרה קליפורניה על ביצוע טיפולי המרה בכפייה בקטינים. ורמונט, ניו ג'רזי, וושינגטון, אורגון, אילינוי, וניו יורק הלכו בעקבותיה בין השנים 2016-2013. האיסור החקיקתי הגיע בעקבות שינוי חד ביחסו של הממסד, כמו גם עולם הפסיכולוגיה והרפואה, לתופעה. השינוי בעמדת גורמי המקצוע לא פסח על מדינת ישראל, כאשר בנובמבר 2011 פרסמה הסתדרות הפסיכולוגים בישראל נייר עמדה המביע התנגדות לטיפולי המרה, בו נקבע שמדובר בטיפולים בעלי סיכוי הצלחה קלוש ביותר, נטולי בסיס מדעי, אשר עשויים לגרום למטופל נזק פיזי ונפשי בלתי הפיך – חוות דעת שאומצה על ידי משרד הבריאות בשנת 2014.
בחקיקה לעומת זאת אנחנו עדין מאחור. בשנת 2016 נדחתה הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015, שקראה להטיל על המבצע טיפול המרה בקטין עונש מאסר של שנה. מדובר היה בהצעת חוק פרטית שיזם ארגון הו"ד הפועל למען הומוסקסואלים דתיים בשיתוף פעולה עם ח"כ יעל גרמן ומפלגת יש עתיד. בינתיים, אין זאת רק שישראל נמנעת מלאסור על התופעה. מתברר עוד שמוסדות לטיפולי המרה מוצאים אותה מסבירת פנים למטרתם. כך, ארגון JONAH, שנסגר בהוראת בית המשפט לאחר שהציע טיפולי המרה בניו ג'רזי - מצא בית חם במדינת ישראל ופועל כאן תחת השם "אנשים יכולים להשתנות" (People Can Change). בשנת 2014 חוייב ארגון JONAH בפיצויים משמעותיים לארבעה מטופלים לשעבר, שהארגון התיימר לבצע בהם טיפולי המרה ושטענו כנגד הארגון לעגמת נפש והונאה. נוסף על ארגון זה, פועל בארץ גם ארגון "עצת נפש", שהוקם בשנת 2001 ומציע בין השאר טיפול ב"נטיות הפוכות", כהגדרתו.
לפי נתונים שאסף ארגון הו"ד, בישראל פועלים בין 20 ל-30 מטפלים מוסמכים העוסקים בטיפולי המרה, וכ-50 מטפלים שאינם מוסמכים. המשמעות: איש לא מפקח על הטיפולים הללו. למה בעצם? למעשה, אין בחוק הישראלי כל סמכות פיקוח על מטפלים שאינם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, או עובדים סוציאליים קליניים. התוצאה: היעדר אכיפה מצד הסתדרות הפסיכולוגים ומשרד הבריאות.
במדינת ישראל מוצעים טיפולי ההמרה בעיקר לקהילה הדתית, שעל חבריה מופעל לחץ ניכר להימנע מאורח חיים הומוסקסואלי. ארגון "עצת נפש", למשל, מתיימר להציע לבאים בשעריו שינוי מוחלט בנטייה המינית, לא רק לטובת שמירת האיסור התנ"כי על משכב זכר, אלא לטובת שיכוך הריקנות, ההפקרות והיעדר הרוחניות שמייחס הארגון לאורח החיים הלהט"בי. מחקר שערך ארגון הו"ד וכלל 291 גברים שהתנסו בטיפולי המרה, מדגים את נזקי הפרקטיקות הללו באופן כואב. כך, מתברר כי רבים מהמטופלים דיווחו על כך שבעקבות הטיפול סבלו מדיכאון, משנאה עצמית, מאבדן החשק המיני וממשבר אמונה וכי 57% מתוכם חזרו בשאלה לאחר מכן. מתוך כלל המטופלים, רק 30 הכתירו את ה"טיפול" בהצלחה.
המודעות לנזק שטיפולי ההמרה גורמים לו עולה בד-בבד עם מהפכות משמעותיות בתחום זכויות הלהט"ב, כגון חקיקה המאפשרת נישואים חד-מיניים בחלק נכבד ממדינות המערב. נראה שישראל משדרת מסר כפול וסותר כאשר היא אוסרת אפליה על רקע נטייה מינית, מחד, אך מאפשרת להורה או לאיש דת לשלוח ילד לטיפול ששולל את הגדרת הזהות המגדרית שלו ועשוי לגרום לה/ו נזקים ארוכי טווח. החוק האוסר על טיפולי המרה במלטה מקיף מהצעת החוק שנפלה כאן, בין אם בכך שהוא אוסר על התופעה ועל התמיכה בה, ולא רק את הפעלתה על קטינים, ובין אם בכך שהוא, בפשטות, עבר. נותר רק לקוות שמלטה לא תיוותר יוצאת דופן.
* לי אילן היא סטודנטית בקליניקה לרב-תרבותיות ומגוון.